חוקה:נשיא המדינה

בוועדה הוחלט להותיר סעיף זה בעינו (המסורת החוקתית שלנו ברורה בעניין זה -ואין בכך משום אמירה שהנשיא הוא ראש הרשות המבצעת, מה גם שסמכויותיו מפורטות בחוקה). יש חוקות (במדינות שמשטרן דומה לשלנו) בהן מצוין במפורש בסעיף המעמד, שהנשיא מסמל את המדינה, את עצמאותה וריבונותה.

נשיא המדינה מבט השוואתי הסדרת נושאים הקשורים לנשיא המדינה בחוקה - סקירה משווה מומלץ להותיר סעיף זה בנוסחו המקורי ולהבהיר את תפקידי הנשיא מיד אחרי סעיף זה. הצעת חוק-יסוד:נשיא המדינה משטר נשיאותי לישראל משטר וממשל - משטר נשיאותי

מוצע, שלא כהיום, שלא לשלול מן הנשיא את התפקיד לחתום על חוקים הנוגעים לסמכויותיו. חתימת הנשיא אינה תנאי לכניסתו לתוקף של חוק ואין לנשיא וטו שבשיקול דעת על חוק. ההוראה האופרטיבית לגבי כניסה לתוקף של חוקים נמצאת בפרק החקיקה וההוראה כאן אינה אמורה לגבור עליה (חוק נכנס לתוקפו עם פרסומו ברשומות אלא אם כן נקבעה בו הוראה אחרת).ההסדר בנוגע להליך החתימה ומועדה -ייקבע בחוק הליכי חקיקה.

מוצע לאחד בפסקה אחת את העניינים הנוגעים לממשלה, לרבות קבלת דיווחים.את הסיפה שבסוגריים ניתן להעביר מהחוקה לחוק רגיל. יש להשלים בחוק הממשלה את החובה למסור דין וחשבון לנשיא. כיום אין חיוב על מי שאמור למסור דין וחשבון אלא רק כאן -על המקבל.

מוצע להתייחס לשופטים בפסקה נפרדת ולא לאחדם עם מינויים של נושאי משרות אחרות (הללו יחסו תחת פסקה (6)).

לדיון -קונסטיטוטיביות של הליך זה, ובכלל הליך האמנה -ר' הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 21.330 מיום 1.8.80. ניתן להבהיר בנוסח שהאמנה או קיום מינוי כאמור בסעיף ייעשו לפי הצעת הממשלה או לאחר אישור הממשלה, לפי העניין, וכי תפקיד הנשיא כאן הוא טקסי.

סעיף זה מבוסס על סעיף 11(5) בחוק-יסוד: נשיא המדינה, בשינויים הנובעים מההסדר המוצע בעניין אמנות (ר' פרק 11).

לדיון -חלוקת התפקידים בין רשויות השלטון בנושא של משא ומתן וחיוב המדינה בהסכמים בינלאומיים (ור' פרק 11 הנ"ל).

בעבר טענו מלומדים שנוכח סעיף 11 בחוק-יסוד: נשיא המדינה תפקידם של הנשיא ושל הכנסת בעת כריתת הסכמים בינלאומיים משמעותי. העמדה המשפטית המקובלת היום היא שחתימתו סמלית. אם ייוותר כך, יש לשקול לוותר על חתימתו או להבהיר שאי חתימה שלו לא תיגרע מתוקפה של האמנה (ובעייתי לעשות כן מבחינת מעמדו של נשיא המדינה) אם יוחלט שחתימתו אינה סמלית ושיש לו שיקול דעת -יש להבהיר חלוקת התפקידים בינו לבין הממשלה ואת משמעותה של חתימת הנשיא במשפט הבינלאומי והפנימי.

לפי שתי הגרסאות המוצעות בנוגע לאישור אמנות (פרק 11 הנ"ל) תידרש "החלטה" (כלומר אישור פוזיטיבי של הכנסת) כאשר מדובר באמנה חשובה (בין אם היא טעונה אשרור ובין אם לאו). מכאן שינוי הנוסח כך שאם ייוותר תפקיד הנשיא בכל הנוגע לחתימה על אמנות יהיה מדובר בחתימה אחרי החלטה של הכנסת -ומאחר שמוצע שהחלטה פוזיטיבית של הכנסת תהיה בטרם חתימה הרי שאז הנשיא יחתום על האמנה או על כתב האשרור, אם יש אשרור לאמנה.

לפי החוקה, למשל קבלת התפטרות של ראש הממשלה; בחוקים -למשל מינויים שונים. ).

לדיון -האם לאפיין בחוקה תפקידים אלה ככאלה שלא יפגעו במעמדו או בתפקידו כנשיא המדינה? או שלא יפגעו ביחסים שבינו לבין הרשויות האחרות?

סמכויות הקונגרס והנשיא במלחמה בארה"ב וההשלכות לישראל

לגרסה ב' -"לאחר שקיים התייעצות..." -מוצע לחייב התייעצות בחוקה התייעצות עם בית המשפט ובכך לעגן את הנוהג הקיים וכמו כן, זה מנגנון בקרה (חלש אך כמעט יחיד) אם תתקבל הגרסה לבטל את חתימת הקיום ולצמצם את הביקורת השיפוטית בעניין החנינה עוד יותר לעומת המצב המשפטי היום. בחוק רגיל ייקבע כל התהליך: עם מי מתייעץ, זמנים, וכו'.

לגרסה ג', ד' -"אדם שעבר" -מדגיש יותר שמדובר בחנינה אישית אם כי גם זו אינה הכרעה קונקלוסיבית (רק בגרסה ד' זה ברור לחלוטין). זו הפרשנות המקובלת וכך יוסבר בדברי ההסבר.

לדיון בנושא החנינה -

1. האם יש להותירה בכל היקפה? (האם מנגנוני ה"תיקון" התוך מערכתיים לפני הרשעה ואחריה: כגון חזרה מאישום, עיכוב הליכים, ערעור, ועדת שחרורים, משפט חוזר, העמדת שאלה, תקנת השבים -מספיקים למניעת טעויות או לתיקונן באופן המצדיק צמצום סמכות הנשיא? מהם המקרים המצדיקים סמכות רחבה של הנשיא מחמת סיטואציות מיוחדות בכל מקרה -כגון חילופי שבויים?); האם לקבוע בחוקה "שיוריות" הסמכות (מופעלת לאחר שרשויות אחרות פעלו/סירבו לפעול)?

2. אם תיוותר בכל היקפה -מהם מנגנוני הבקרה באשר לשימוש בסמכות (אחריות הנשיא כלפי הכנסת וטיב הביקורת השיפוטית), במיוחד אם תתקבל הגרסה ולפיה תבוטל חתימת הקיום, או הגרסה לפיה שיקולי הנשיא בעת מתן חנינה אינם עומדים כלל לביקורת שיפוטית).

3. לנוסח -אם תיוותר הסמכות במלוא היקפה ויצומצמו מנגנוני הבקרה (חתימת קיום או ביקורת שיפוטית בתקיפה עקיפה) מומלץ לשנות את נוסח הסעיף שכבר נאמר עליו בפסיקה שנתון לפרשנות ושלשונו מאפשרת פירוש מצמצם או מרחיב של הסמכות; יש סיכוי לא מבוטל שפרשנותו של הסעיף (המאפשר חדירה לפעילותן של רשויות אחרות -חוקרת, תובעת ושופטת) תשתנה אם יצומצמו מנגנוני הבקרה, ואז יש להבהיר בנוסח באופן ברור יותר את גדרי הסמכות: כגון, שהחנינה חלה מיום ביצוע העבירה, וכו'.

4. לנוסח -האם נוסחו של סעיף זה באשר לסמכות החנינה, יגביל בעתיד הסמכה של הנשיא, בחוק רגיל, מכוח סעיף 2(א)(6) המוצע, לפעול בדרך הקרובה לחנינה (כגון חנינה לגבי דין משמעתי), מבלי שהוראה כזו תיחשב כסותרת סעיף ממצה בחוקה? (אם יש חשש כזה, יש לשקול, במסגרת סעיף זה, דיון בנושא של סמכות הנשיא להקל בתוצאות (העונשיות או המשמעתיות) של הרשעה פלילית (או של קביעה שאדם עבר עבירה פלילית).

מוצע כי סעיף 2 בחוק היסוד שעניינו מקום המושב של נשיא המדינה הקובע: "מקום מושבו של נשיא המדינה הוא ירושלים" -יועבר לחלק הראשון "עקרונות יסוד" שבו יטופל גם מעמד עיר הבירה.

הכוונה בנוסח הסעיף – להותיר את ההסדר של היום ולפיו במצב שתקופת הכהונה נפסקת בטרם חלפו שבע שנים – לא תתאפשר בחירה מחדש (אף לא ליתרת התקופה). (בחוק רגיל מוצע לחדד נקודה זו, ותוצע שם גרסה לפיה לא יהיה מועמד מי שכיהן כנשיא המדינה).

עניין הלוח העברי הקיים בסעיף הנוכחי – מעוגן לפי ההצעה בסעיף 9 בפרק עקרונות היסוד באשר ללוח העברי לגבי תקופות ומועדים המוזכרים בחוקה (תקופות כהונה של נשיא המדינה, מבקר המדינה והכנסת).

בסיבוב הראשון בוועדה הוחלט לא להוסיף לדרישות הכשירות הקיימות היום (אזרחות ותושבות) דבר ולסמוך על חברי הכנסת שייבחרו אדם ראוי. לכן הוחלט גם לא להתייחס לגיל (דרישה הקיימת בחוקות אחרות ונעה בין גיל 35 לבין גיל 50); ואולם מוצע לכלול הסמכה להוסיף תנאי כשירות בחוק רגיל, בדומה לנושאי משרה אחרים.

ההנחה היא שהסמכה לקבוע בחוק תנאי כשירות נוספים כוללת גם הסמכה להסדיר בחוק רגיל תקופות צינון (ולכן מוצע נוסח אחיד, דומה, לכל הפרקים למעט לגבי הזכות להיבחר לכנסת שלגביה מוצע מודל ולפיו כל עילות השלילה מפורטות בחוקה).

כמו כן לא מצאנו סיבה, בשלב זה, לקבוע צינון ממשרה הנזכרת בחוקה לכהונת נשיא המדינה ולכן איננו מציעים זאת בחוקה או בחוק רגיל.

מומלץ כי מבקר מדינה מכהן, לא יהיה מועמד לכהונת נשיא המדינה (בשל הליך הבחירה הפוליטי) (ר' הערה גם לסעיף 6(ב) בפרק הכנסת). מוצע לקבוע הגבלה כזו בחוק רגיל בעניין נשיא המדינה.

לדיון – בהקשר לתנאי כשירות ישנם נושאי משרה שנדרש לגביהם שלא תהיה להם אזרחות נוספת על זו הישראלית. יש לדון בסוגיה לגופה – לגבי כל נושאי המשרות הנזכרים בחוקה – ואם יוחלט להותיר מגבלה זו – בצורך לעגנה בחוקה.

לדיון – האם להגביל את המחוקק לגבי סוג התנאים שהוא מוסמך לקבוע כתנאי כשירות? (התנאים המקובלים: גיל, הרשעה פלילית, כהונה כנשיא בעבר וצינון מכהונת שר או חבר הכנסת).

הסעיף משמר את העקרון החוקתי – בחירות על ידי הכנסת וברוב (לפחות בשני סבבים ראשונים). גרסה ג' מוצעת כתחליף לסעיף קטן (ד) שיועבר לחוק רגיל: היא מאפשרת למחוקק לקבוע הסדרים מיוחדים לגבי ההצבעה השלישית ואילך במצבים של חוסר הכרעה. סעיף קטן (ד) מפרט הסדרים אלה בחוקה עצמה.

לדיון – הצעה לדיון בסעיף 4(ב) לפרק החקיקה ולפיה ייקבעו באותו הפרק נושאים מסוימים, ובהם גם סעיף זה של ההליכים לבחירת נשיא המדינה, שתיקוני חקיקה לגביהם יתקבלו בכנסת ברוב מיוחד שייקבע בחוקה.

החלקים בסעיפים בחוק היסוד שעניינם אופי הישיבה (כגון ישיבה שנקבעה לצורך הבחירה בלבד) יועברו לחוק רגיל.

מוצע להותיר בחוקה את המועדים בשל חשיבות התפקיד.

"שהשלים את התקופה..." – להדגיש שלתקופת הכהונה של שבע שנים אין קיום עצמאי והיא תקופת מקסימום (ר' סעיף 4), אך ניתן גם "תום תקופת כהונתו".

לדיון – בנוסח הקיים אין התייחסות למקרים בהם לא השלים הנשיא את תקופת כהונתו אך גם לא סיימה בפתאומיות, אלא בהודעה מראש. ניתן לבחור בהסדר ולפיו באותם מצבים (ר' סעיף 12(1) בפרק זה) יתקיימו הבחירות לפני תום תקופת כהונתו אם מסר הודעה זמן מספיק מראש (ואז ייאמר בסיפה: "ואולם, אם הודיע הנשיא על סיום כהונתו לפחות 45 ימים לפני אותו מועד [לפי סעיף 12(1)] תיערך הבחירה לא יאוחר מ- _____לפני...".

ההוראה החוקתית באה להבטיח כי לא יתאפשר בחוק רגיל לרוב הפוליטי לקבוע מספר גבוה של מציעים כך שלא יתאפשר לאופוזיציה להציע מועמד. הסיפה (הקבועה היום בסעיף 6(א) בחוק היסוד) בעניין השתתפות חבר הכנסת בהצעת מועמד אחד תועבר לחוק רגיל.

אם תתקבל גרסה ג' לסעיף קטן (א), יועבר סעיף זה לחוק רגיל.

לפסקה (1) – העקרון החוקתי הוא שהנשיא ייבחר ברוב גדול (המשקף הסכמה רחבה של חברי הבית). לכן מוצע לשמר את המצב היום ולפיו אם בסיבוב הראשון לא מושג רוב כזה (למשל, מפאת ריבוי מועמדים) נעשה נסיון נוסף לגיוס אותה הסכמה רחבה.

לפסקה (2) – שינוי מהכלל הקבוע בחוק היסוד ולפיו בכל הצבעה נוספת ינופה המועמד שזכה למספר הקולות הנמוך ביותר, וזאת על מנת "לחסוך" בסיבובים. לפיכך, מוצע לקבוע שבהצבעה שלישית יועמדו לבחירה רק אלה שקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר (בדרך כלל שניים אך אם היה שוויון בין 2 ו– 3 למשל, ייתכן שיותר).

לפסקה (3) – לגבי הסיפה – שוללת הצבעה על כל המועמדים במקרה ששני המובילים קיבלו מספר זהה של קולות.

לדיון – מוצע למחוק את סעיף 8(ב) שבחוק היסוד דהיום הקובע כי כאשר יש מועמד אחד לנשיאות מצביעים בעדו ונגדו והוא נבחר ברוב רגיל – גם מועמד בודד ראוי שייבחר ברוב של חברי הבית המבטא הסכמה ציבורית רחבה. כמו כן, המודל הקיים מחייב את חברי הכנסת להצביע נגד נשיא המדינה דבר שיש בו טעם לפגם, ולו בהיבט הסמלי.

אם יוחלט להותיר סעיף קטן זה, יעברו חלק מהוראותיו לחוק רגיל (הקטע העוסק בהחלת הוראות בבחירה חוזרת במקרה שלא נבחר נשיא לפי סעיף קטן זה).

לנוסח – אם תתקבל גרסה ג' לסעיף קטן (א) ויוחלט על מודל הכולל סעיף זה, יהיה צורך לתקן את הנוסח שם.

לדיון – גרסה א' – המלצתנו לכלול ההצהרה בחוקה (חגיגי, בעל משמעות חינוכית, ועל מנת לא לאפשר שינויים תכופים; כך נהוג גם בחוקות רבות). גרסה זו חילופית לגרסה ב' שבסעיף קטן (ב).

היום מודגש בסעיף 10 בחוק-יסוד: נשיא המדינה עקרון הרציפות השלטונית אך אין דגש על קונסטיטוטיביות הצהרת האמונים. הוחלט בוועדה להדגיש עניין ההצהרה כתנאי לכניסה לתפקיד. (אחרת, יהיה צורך להתייחס למצב שבו היתה כניסה לתפקיד ולאחר מכן לא היתה הצהרה – השוו סעיף 60 לחוקת צ'כיה: אם הנשיא לא מצהיר או מצהיר בהסתייגות – רואים אותו כאילו לא נבחר; השווו למוצע בפרק הכנסת והממשלה אך שם יש סיבות לכניסה לתפקיד בטרם הצהרה).

הנוסח המוצע מדגיש את הצהרת האמונים כתנאי הכרחי לתחילת הכהונה ולפיכך, מאפשר אי רציפות בכהונת נשיאים במקרה שבו ההצהרה מתעכבת.

ההנחה היא ש"בתום" – מאפשר הצהרה גם מעט אחרי.

העקרון שטקס ההצהרה צריך להיות סמוך ככל האפשר לבחירה ייקבע בחוק רגיל (זה לא מצב שבו קיים נשיא מכהן כמו בסעיף קטן (ב) – שם כללנו בנוסח את האמירה של "סמוך...").

חתימת הקיום מבטאת אחריות של הרשות המבצעת כלפי פעולות שמשתתף בהן נשיא המדינה. כמו כן, יש בה הבטחה שהממשלה תהיה מעודכנת באשר לכל פעילויות הנשיא ושלא תיעשנה פעולות בניגוד גמור לעמדת הממשלה.

הוצע בוועדה לבטל את הסעיף לחלוטין: בהנחה שחתימת הקיום לא תחול לגבי סמכות החנינה (ולגבי עניין זה היה רוב בוועדה) והסמכויות ה"פוליטיות" (הרכבת הממשלה ופיזור הכנסת) קשה למצוא משמעות מעשית וטעם ממשי לחתימת קיום מטעם הממשלה על הפעולות האחרות שמבצע הנשיא: ככל שמדובר בפעולות יזומות על ידי הנשיא (ציבוריות) אין משמעות להעדר חתימת קיום; ככל שמדובר בפעולות אחרות שהממשלה יוזמת אותן לפי דין (כגון מינוי אישים) הממשלה אחראית על פעולותיה. מכל מקום, גם אם יימחק הסעיף יש להבטיח עדכון הממשלה והסכמתה לפעולות רשמיות של הנשיא.

לדיון – חלופה ב' – שלפיה נדרשת חתימת קיום חתימת קיום למעט בעת התפטרות או במילוי התפקידים של נשיא המדינה בנוגע להרכבת ממשלה ולפיזור הכנסת - יש לחדד בדיון את המשמעות של "מסמך רשמי"; האם מסמך שאין לו תוצאות משפטיות (כמו התכתבות עם ראשי מדינה זרה) ולא ייחתם חתימת קיום – ייגרע תוקפו הציבורי? כשהמשמעות היא בעצם ציבורית ולא משפטית – מה הטעם לדרוש חתימת קיום ומה המשמעות של התעלמות מהדרישה (איך אוכפים את הדרישה)?

לדיון – חלופה ג' – שלפיה נדרשת חתימת קיום למעט סמכות כאמור בחלופה ב' וכן סמכות החנינה ודומותיה – ר' בסעיף החנינה, חיוב לקיים הליך של התייעצות לפני השימוש בסמכות החנינה (וזאת כדי להבטיח פיקוח על שימוש בסמכות החנינה); יש עדיין לדון ולקבוע מה בנוגע לאחריות כלפי הכנסת וכלפי בית המשפט בביקורת עקיפה.

לגרסה ב' – הנוסח המוצע מתייחס לסמכות החנינה בלבד (הקבועה בחוקה) אך נדרשת התייחסות גם לסמכות הנתונה לנשיא המדינה לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, למשל. כאן צריך לשקול הסמכת הכנסת לאפשר בחוק ויתור על חתימת הקיום (כשהסמכות נתונה בחוק) והשאלה היא אם יש סכנה לשימוש לרעה של המחוקק בהסמכה כזו.

חלופה א' משמרת את המצב היום.

מוצע למחוק את "בתפקידיו או בסמכויותיו" - "במילוי תפקידו כנשיא" כולל הכל (לאו דווקא תפקידיו לפי החוקה או החוק או בהבדל מסמכויותיו).

הנוסח היום משקף חסינות חסינות רחבה מביקורת שיפוטית (גם מפני בג"ץ) ואולם מתאפשרת ביקורת עקיפה על פעולות הנשיא (בעיקר דרך חתימת הקיום אך אפשרית גם בדרך אחרת) – שרלבנטית בעיקר להפעלת סמכות שבשיקול דעת (חנינה, סמכויות לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים).

לדיון – הוצע בוועדה לשלול ביקורת שיפוטית עקיפה ככל שמדובר בשיקולי הנשיא בעת מתן חנינה מבלי לשלול את הסמכות לביקורת בעילה של חריגה מסמכות. לדיון בהצעה זו יש לשקול הנקודות הבאות:

1. החסינות הקיימת לנשיא היום רחבה מאוד וגם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לחתימת קיום מבטיחות הגנה עקיפה וחתימת קיום, אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני במיוחד.

2. ההבחנה בין חריגה מסמכות פורמלית לבין חריגה מסמכות בשל שיקול דעת בלתי סביר באופן קיצוני – בעייתית.

3. קיום ביקורת עקיפה אפשר לבית המשפט למחוק את הנשיא כמשיב גם במקרה שבו היתה לדעת בית המשפט חריגה פורמלית מסמכות ובכך לשמור על כבודו של הנשיא (עמדת הנשיא ברק בבג"ץ 428/86 יצחק ברזילי נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד מ(3) 505, בעמ' 587), שלמרות החריגה מסמכות מדובר בפעולה "קשורה" לתפקידו כלשון הסעיף). סביר שעמדה זו תשתנה והנשיא יוכל להיתקף ישירות על חריגה מסמכות פורמלית.

4. דיון ברעיון של סמכות "על" ללא כל ביקורת.

5. לנוסח – אם יוחלט לקבל גרסה זו מוצע להצמידה לסעיף החנינה ולא לפרק השפיטה – ולהדגיש חריגות עניין זה; כן יהיה צורך להבהיר בנוסח ששיקולי הנשיא במתן חנינה או בהימנעות ממנה אינם נתונים לביקורת/לסעד בבית משפט כלשהו (שכן הסעיף היום ודאי שאינו שולל ביקורת שיפוטית עקיפה): (בית משפט לא יתן סעד בנוגע להחלטה בעניין חנינה/ בית משפט לא יזדקק לטענה הקשורה לשיקול הדעת של נשיא המדינה בהפעלת סמכות החנינה, ההקלה בעונש או סמכות דומה אחרת הנתונה לו בחוק).

האפשרות לנקוט הליכים נגד נשיא המדינה חלופה זו קובעת חסינות לנשיא בדומה לחבר הכנסת. לפי דגם זה (שתלוי בפתרון שייבחר לגבי היקף סמכות החנינה ולגבי חתימת הקיום) תהיה ביקורת שיפוטית ישירה בתחום המינהלי, להבדיל מהאזרחי והפלילי, על פעולות נשיא המדינה.

ההנחה – "פעולה משפטית" אינה כוללת סמכות הכנסת לקיים הליך בעניין העברת הנשיא מכהונתו בשל התנהגות לא הולמת (ר' סעיף חסינות חברי הכנסת בפרק הכנסת,, הכרעה לטובת גישת הנשיא ברק בבג"ץ 620/85 מיעארי נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(4) 169, באשר לפירוש המינוח "פעולה משפטית" וכאן ממילא מדובר בשתי נורמות חוקתיות שוות מעמד).

לנוסח – "מעשה" - לרבות הבעת דעה (זה לא פורט, בניגוד לפרק הכנסת ור' פירוט שם, ההיסטוריה החקיקתית והפסיקתית של חוק החסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, מביאה אותנו להסדר שונה כמו גם אפיון התפקיד של חבר הכנסת).

נוסח זהה לזה שמוצע לגבי חברי הכנסת (שונה מהסעיף היום).

לדיון – מה היקף חסינות הנשיא מחקירה (הן כחשוד והן כעד? – בסעיף קטן (ד) יש הצעה להסמכה לגבי מגבלות חקירתיות ואולם יש לקיים דיון עקרוני בעניין זה) – האם מדובר בחסינות או בחסיון ומה תכליתו (שמירת מעמד הנשיא או שמירה על אמון הציבור המוסר מידע לנשיא)?

ההנחה היא שהחסיון הראייתי כולל עדות בעל-פה, מסירת מסמכים וחפצים.

מוצע להעביר לחוק רגיל את הסיפה של סעיף 14 דהיום בעניין עצירת תקופת ההתיישנות.

מוצע שלא לשנות את המודל הקיים היום (למרות שיש חוקות שבהן החסינות הדיונית לנשיא אינה מוחלטת): התפיסה המסורתית בעניין זה היא שמעמדו של הנשיא כסמל המדינה לא מאפשר העמדתו לדין בד בבד עם המשך כהונתו (ועדיף להעבירו מכהונתו בשל התנהגות לא הולמת או לקבל את התפטרותו). אם יוחלט לשנות את המודל, יהא צורך להוסיף הוראות בעניין חדילה מכהונה בשל הרשעה.

לנוסח – "לא יתנהל" – היום "לא יובא" ולא מתייחס למצב שבו התנהלו הליכים בטרם נבחר; "לא יתנהל" מבהיר שההליכים נעצרים.

מוצע, בדומה לפרק הכנסת, לחייב התייחסות בחוק למגבלות על פעולות חקירה כלפי נשיא המדינה (תלוי בהחלטות לגבי סעיף קטן (ב)) הן מפאת מעמדו כסמל המדינה, והן, בדומה לחברי כנסת, כדי לגונן על השיח שלו עם הציבור (זו גם ההצדקה לסעיף 8(ב)).

מוצע לכלול בחוק רגיל השלמה לגבי הסכמת היועץ המשפטי לממשלה לפתיחה בחקירה, בדומה לראש ממשלה ולנושאי משרה שיפוטית.

"סייגים" = גם איסור מוחלט.

לדיון – סעיף בחוקה העוסק בייחוד הכהונה לגבי נושאי המשרות בחוקה.

הסעיף בנוסחו היום, לפיו יכול הנשיא לעסוק בתפקיד נוסף באישור ועדת הכנסת, אינו מתאים לחוקה (אלא כאיסור טוטאלי). מכל מקום, מוצע לעיין שנית בטיב ההסדר הקיים היום: האם ראוי שוועדה של הכנסת תוכל לאשר לנשיא המדינה עיסוק נוסף?

"מן הארץ" – בדומה למינוח בפרק הממשלה.

"מן הארץ" – בראייה חוקתית מתוך מבט רחב – בדרך כלל "הארץ" = כולל האזור (ר' הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 21.527 מיום 1.5.75 וכן חווד היועץ ממרץ 2002 לגבי שר שהוא תושב ישראל).

גרסה ב' – משקפת עמדה (שלכאורה התקבלה בוועדה) לפיה אם הנשיא יוצא מהארץ שלא בתפקיד די שיודיע לממשלה (השלמה בחוק רגיל לגבי הודעה) מוצע לבחון עמדה זו פעם נוספת נוכח הרעיון החוקתי שבבסיס ההסדר הנוכחי – שהממשלה צריכה לאשר כל נסיעה שכן הנשיא אינו יכול לנסוע למדינה זרה בלא תיאום (לעתים יכולה להיות בעייתיות גם בטיול פרטי – הנשיא הוא עדיין סמל המדינה ).

הצורך בסעיף בחוקה – במיוחד אם מבוטל סעיף חתימת הקיום.

הוחלט בוועדה להשמיט סעיף זה לגבי כל נושאי המשרות ברשויות השלטון מהחוקה ולהעבירו לחוק רגיל. מוצע לדון בכך שנית: העקרון החוקתי ששכר ותשלומים אחרים משולמים מאוצר המדינה דווקא ונשלטים על ידי הפרלמנט באמצעות קביעת הליך ההחלטה בעניין בחוק – הוא עקרון מקובל. אלא שאין מקום לכלול את כל ההוראות דהיום (כגון על קצבת שארים) ולפיכך חלק מהסעיף יועבר לחוק רגיל.

פרוצדורת ההתפטרות – בחוק רגיל.

לגרסה ב' – האם להותיר בחוקה את דרישת הכתב (ביטוי לגמירות דעת וכן ודאות לגבי המועד) או להסדיר את הכתב בחוק רגיל, שיוכל להשתנות עם שינוי העיתים והטכנולוגיה?

מוצע לאפשר לנשיא להתפטר ולהודיע מראש על תום כהונתו זמן מה לפני כן, ואולם יש לתחום זמן זה.

מאחר שכך, שונתה ההוראה הקיימת היום ולפיה ההתפטרות נכנסת לתוקף כעבור 48 שעות – ממילא אין אפשרות, גם לפי הדין היום, שנשיא המדינה יחזור בו מהתפטרות (כסמל המדינה – אם החליט להתפטר – לא צריכה להיות דרך חזרה מכך).

ר' תיקון ברוח הצעה זו שהתקבל בכנסת ביולי 2005 לגבי מבקר המדינה (חוק-יסוד: מבקר המדינה (תיקון מס' 2), ס"ח התשס"ה, עמ' 714).

ר' השלמה בחוק רגיל בעניין הליך קביעת הנבצרות (לא נהוג לכלול הוראות כאלה בחוקות).

ההצעה כאן היא, מחד גיסא, לקבוע שקביעת הכנסת בעניין נבצרות דרך קבע תהיה מטעמי בריאות בלבד, ומאידך גיסא, שניתן יהיה לקבוע נבצרות דרך קבע גם בלי להמתין 120 ימים של נבצרות זמנית, אם יש ראיות טובות ומתקיים הליך נאות לקביעה שכזו.

לדיון – האם לאפשר הליך גמיש יותר ולא לקבע בחוקה שהקביעה צריכה להיות של הכנסת דווקא? או להבחין בעניין זה בין נבצרות זמנית לבין נבצרות דרך קבע (ר' נבצרות של ראש ממשלה בפרק הממשלה).

ר' השלמה בחוק רגיל לגבי ההליך.

לפי גרסה זו יש מגבלה לגבי אורך התקופה של נבצרות זמנית (לפי המצב היום אין הגבלה וניתן להאריך תקופות ללא הגבלת זמן).

לדיון – לפי גרסה זו, לא יתקיים דיון מחדש בכנסת במעבר בין נבצרות זמנית לנבצרות של קבע – ואולם, מודגש בנוסח שהחזרה לכהונה תלויה בנשיא המדינה.

יש לשים לב שאין כאן הגבלה על המחוקק לגבי העילות של נבצרות זמנית ועניין זה יוסדר בחוק רגיל – האם לעשות כן? (ניתן לקבוע שנבצרות זמנית ביוזמת הכנסת – רק מטעמי בריאות).

לדיון – האם לאפשר הליך גמיש יותר ולא לקבע בחוקה שהקביעה צריכה להיות של הכנסת דווקא? (ר' נבצרות של ראש ממשלה בפרק הממשלה).

לנוסח – "הסתיימה" בכל מקרה – גם כרגיל, גם בפתאומיות, גם בהדחה או בכל דרך אחרת.

לפי הגרסה המוצעת להצהרת האמונים ומאחר שהדגש שם הוא על קונסטיטוטיביות ההצהרה – ייתכן שיכהן יושב ראש הכנסת גם לאחר נשיא המדינה שסיים תקופת כהונתו כסדרה (וטרם נכנס לכהונתו נשיא המדינה החדש).

שינוי מסעיף 23(ב) "בתקופה שנשיא המדינה הפסיק זמנית למלא תפקידו ולהשתמש בסמכויותיו יכהן...".

השינוי בנוסח לעומת המצב היום – ההנחה היא ש"תפקידו של נשיא המדינה" כולל את כל תפקידיו וסמכויותיו (לרישה) וכן ההנחה היא שממלא מקום הנשיא ממלא את כל תפקידיו ומשתמש בכל סמכויותיו לפי החוקה ולפי חוק (ולכן הושמט סעיף 23(ג) של היום).

לדיון – האם להגביל את תפקידו של יושב ראש הכנסת בכנסת בתקופה שהוא ממלא את מקום הנשיא? אם כן – יש לשקול הוראה כזו בחוקה.

לדיון – האם יחולו על ממלא המקום הסעיפים שעניינם ייחוד כהונה או איסור יציאה מהארץ שלא על דעת הממשלה, או טיב החסינות שלו בפעולתו כממלא מקום – היחס בין מילוי המקום לבין העניינים האחרים של ממלא המקום (ולעתים, יהיה זה סגן יושב ראש הכנסת).

בפרק הממשלה יש השלמה בסעיף פיזור הכנסת ולפיה בתקופה שבה ממלא יושב ראש הכנסת את תפקידו כנשיא המדינה או מכהן כנשיא בפועל – הסמכות לפזר את הכנסת נתונה לראש הממשלה לבדו ואינו צריך לקבל את הסכמת נשיא המדינה למהלך (אך אם הנשיא אינו שוהה בארץ – עליו להשיג את הנשיא ככל שאפשר).

לסיפה – מבהירה ממתי מתחילה הנבצרות ומתי חולפים 121 ימים לפקיעת כהונה לפי הסעיף הקודם.

לפי סעיף 22(א)(1) דהיום נשיא המדינה מפסיק למלא את תפקידיו ולהשתמש בסמכויותיו אם יצא מהארץ – והרי פעמים רבות יוצא כנשיא המדינה – ולפיכך מוצע שינוי המצב הקיים.

לדיון – אחת האפשרויות הבאות:

1. מילוי המקום יהיה רק בעניינים שעליהם הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת (בעייתי במקרים דחופים בהם לא ניתן להשיג את הנשיא – אך מקרים אלה נדירים וזניחים).

2. מילוי המקום יהיה רק לגבי תפקידים שנדרש למלאם וסמכויות שנדרש להפעילן בארץ בעת העדרות נשיא המדינה.

3. להבחין בין סמכויות לבין תפקידים ולקבוע שבעניין הפעלת סמכות – יפעילה רק אם יש הכרח (שכן לגבי תפקידים – רובם טקסיים ואין צורך להגביל מילוי המקום).

לדיון – האם לקבוע שמילוי המקום הוא רק במקרה שבו נעדר הנשיא מהארץ למעלה ממספר מסוים של ימים (השוו לסעיף 34 לחוקת יוון).

מוצע לבטל את סעיף 23(ג) בחוק היסוד הקובע "בכהונתו כנשיא המדינה בפועל או כממלא מקום נשיא המדינה ימלא יושב ראש הכנסת את התפקידים המוטלים על נשיא המדינה בחוק וישתמש בסמכויות הנתונות לנשיא המדינה לפי החוק". נדמה שזו משמעותו של מילוי מקום ואין צורך באמירה מפורשת בעניין זה.